קוקאין בחוק הישראלי – שימוש עצמי, כמויות, והשלכות משפטיות

קוקאין נתפס בעיני הציבור כחומר של "עשירים", "מסיבות", או "שוליים אלגנטיים" – אבל מבחינת החוק, מדובר באחד הסמים המסוכנים והחמורים ביותר.
לא מדובר בקנאביס, לא במרחב של אי-הפללה, ולא בעבירה שנתפסת כטעות של צעירים.
אז איך מתייחסים לקוקאין בחוק הישראלי? האם יש דבר כזה "שימוש עצמי בקוק"? ומה המשמעות אם נתפסת עם גרם?

קוקאין = סם מסוכן ברמה הגבוהה ביותר

לפי פקודת הסמים המסוכנים, קוקאין נכלל ברשימה הראשונה של הסמים האסורים – מה שמעמיד אותו בשורה אחת עם סמים כמו הרואין, MDMA, LSD ועוד.
החזקת קוקאין – אפילו בכמות קטנה – מהווה עבירה פלילית חמורה, שגוררת לעיתים קרובות כתב אישום.

האם יש בכלל שימוש עצמי בקוקאין?

התשובה היא כן – החוק כן מכיר באפשרות של שימוש עצמי גם בקוקאין.
אבל המפתח הוא הכמות.

בתוספת השנייה לפקודה מוגדרת כמות של עד 0.3 גרם ככמות שמרמזת על שימוש עצמי בלבד.
כל מה שמעבר לזה – גם גרם אחד בלבד – ייחשב כבר כהחזקה שמעוררת חשד להחזקה שלא לצריכה עצמית, ולעיתים אף לסחר.

אז מה קורה אם נתפסתי עם שקית של גרם?

ברגע שהכמות עוברת את רף ה־0.3 גרם:

• נוצרה חזקה משפטית שהסם לא נועד לשימוש עצמי
• נטל ההוכחה עובר אליך – אתה צריך להוכיח שהוא כן היה אישי
• המשטרה עשויה להחמיר את החקירה, לבדוק טלפונים, לחפש אינדיקציות לסחר או להעברה לאחר

זו לא אוטומציה – אבל זה בהחלט מייצר מסלול קשה ומכביד יותר, גם אם בסופו של דבר לא מדובר בסוחר אמיתי.

למה קוקאין נתפס בחומרה?

קוקאין נחשב:

• ממכר מאוד
• מזוהה עם שימוש חוזר ונשנה
• קשור לעיתים קרובות במסגרות של סחר, מימון, והפצה לקבוצות אחרות

ולכן, גם בתי המשפט וגם רשויות האכיפה נוטים לראות בו חומר מסוכן במיוחד, ולהגיב בעונשים חמורים יותר – גם כשהכמות לא גבוהה.

לסיכום

קוקאין זה לא קנאביס.
אין מדיניות אי-הפללה, אין קנסות, אין סלחנות.
גם אם מדובר בשקית קטנה, ברגע שהכמות עולה על 0.3 גרם – אתה כבר לא נמצא בטריטוריה של "שימוש אישי מובהק".
וזה אומר: חובת זהירות, שמירה על זכות השתיקה, וייצוג משפטי מקצועי – כבר מהשלב הראשון.